רצח רבין

אתה חש, יודע, שאנו חברה אחרת. כל כך הרבה דברים השתנו בשנים האלו. לא תמיד אתה יודע לומר מהו שכל כך שינה אותנו כחברה. האם זו המהפכה התקשורתית, השקיעה האישית והמנוכרת לתוך הצג הקטן המרצד בכל כיס. האם זו המדיה ששינתה פניה, והפכה הכול, אפילו את החדשות לבידור ולדרמה. האסתטיקה של מוצרי הצריכה, שהפכה את החיים למרדף אחר המוצרים שפושטים ולובשים צורה ללא הרף. והיום הזה, היום של רצח רבין, יש בכוחו לרענן את הזיכרון. ולו רק משום המראה שהוא נותן לכל אחד ואחד, שיודע לזהות את הנקודה הרגשית המיוחדת שחווה כאדם באותו הרגע. שכן אין לך אדם בישראל שלא זוכר איך בדיוק הגיב לאותה ידיעה. באיזה אופן נהפכו קרביו.
המועד הזה, הפך לציר, נקודת ארכימדס. אישית וקולקטיבית. ולמרבה הצער, ניתן לקבוע שבמבט לאחור, זהו יום של תחילת התפוררות. התפוררות החברה.
ולא משום שרגע קודם היה כאן נפלא. ולא משום שרגע קודם הייתה כאן אחדות. אלו היו שנים קשות ביטחונית, ושנים של קיטוב חברתי פוליטי. אבל מאז הרצח, הוויכוח הפך לאדישות. השנאה לניכור. ההשתייכות הפוליטית לזהות מובחנת. על התהום הפעורה הזו, נבנו גשרים רבים. גשרים חשובים. ערוצי חיבור של תרבות. שיח. שותפות גורל. אך את החיץ הנפשי, התודעה הדיכוטומית, אין בכוחם של אלו לרפא. זהות אינה יכולה להיות מעוצבת באופן מהיר ומלאכותי. אפילו חברות אמת, רצון כן לחיבור, אינו תחליף לחוויה מכוננת, לאתוס מושרש היטב.
אין בכוחה של תובנה, בשלות, בגרות, לכתוב מחדש פרק בהיסטוריה האישית של כל אחד מאתנו. ומי מאתנו שחווה את הרצח, בהקשר של פגיעה ביקר לו, על ידי מי שנתפס כמייצג את האחר והשונה, יתקשה לשוב ולסלוח. לשוב ולהתפייס. ומי שחווה את הרצח ממקום של צדק הכרחי, ואף, את האמת יש לומר, שמחה, חווית הכאב והטראומה האדירה – זרה לו.
ומאז, כל צד מתבצר במערך שבנה לעצמו. אלו שבתחושת גנבו להם את המדינה, אלו שמנצחים בקלפי, אך לא מצליחים לשלוט, המקופחים והמקפחים, הרודפים והנרדפים, מחליפים תפקידים, תמונת מראה אלו לאלו. השיח רווי הקלישאות, הטענות הצפויות, הסתגרות איש למחנהו ואיש על דגלו. מתבשמים הדומים זה לזה איש מרעהו, ורואים באחר סגור ומסוגר.

כמה שנים יאלץ העם הזה להמתין, עד שתפוג השפעת הלילה ההוא? איזה מחיר יכולה חברה לשלם על אקט אחד בודד? נראה, שדור שלם "יתבזבז" לו על טראומה אחת. שנים רבות שיעברו בטרם תקום הנהגה שלא תפעל, (או שמא לא תפעל) בהשפעה של אותו אירוע משתק ומצמית. התסיסה ושרשרת תגובות הנגד עדיין מפעפעים. נראה ששכחנו, אך עדיין אוחז השיתוק, עדיין כל צד טוען את טיעוניו כנגד אצבע מאשימה שהושטה כלפיו לפני שש עשרה שנה, ועדיין לא שבה אל חיקה.

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה Uncategorized | כתיבת תגובה

Hello world!

Welcome to WordPress.com. After you read this, you should delete and write your own post, with a new title above. Or hit Add New on the left (of the admin dashboard) to start a fresh post.

Here are some suggestions for your first post.

  1. You can find new ideas for what to blog about by reading the Daily Post.
  2. Add PressThis to your browser. It creates a new blog post for you about any interesting  page you read on the web.
  3. Make some changes to this page, and then hit preview on the right. You can always preview any post or edit it before you share it to the world.
פורסם בקטגוריה Uncategorized | תגובה אחת